ההווה-עתיד, סַ ו-סַוְפַ, יום בים וחג הפסקת הצום
أَلْبَابُ ٱلثَّانِي عَشَرَ
לומדים את נטיית הפועל בהווה-עתיד, את תחיליות העתיד סַ ו-סַוְפַ ואת השלילה לַא, קוראים על ימי קיץ בעכו ומכירים את חג הפסקת הצום.
- להטות פועל בהווה-עתיד בכל הגופים
- לזהות את תחיליות אית"ן: أ ي ت ن
- לומר עתיד ברור עם سَـ ו-سَوْفَ
- לשלול פועל בהווה-עתיד עם لاَ ופועל בעבר עם مَا
- לקרוא קטע בגוף ראשון על חיים ליד הים
- לברך לחג: עִיד מֻבַּארַכּ, כֻּלّ סַנַה וּאִנְתַ סַאלִם
כאן ההסברים, הדיאלוגים והדוגמאות של השיעור. אפשר לקרוא בקצב שלכם ולהשמיע כל משפט — אין צורך לשנן, רק להתרשם.
📘 ההווה-עתיד (אַלְמֻדַ׳ארִע)
עד עכשיו למדת פעלים בעבר. עכשיו נלמד את הצורה השנייה של הפועל, שמשמשת גם להווה וגם לעתיד. מה הזמן המדויק? מחליטים לפי ההקשר: أَدْرُسُ ٱلآنَ = אני לומד עכשיו; أَدْرُسُ غَدًا = אלמד מחר.
הצורה הזאת בנויה הפוך מהעבר: בעבר הגוף נמצא בסוף הפועל (كَتَبْتُ, كَتَبُوا), ובהווה-עתיד הגוף נמצא בהתחלה, בתחילית, בדיוק כמו אותיות אית"ן בעברית:
• أ (אַ) = אני: أَكْتُبُ
• ن (נַ) = אנחנו: نَكْتُبُ
• ت (תַ) = אתה, את, אתם, אתן, היא: تَكْتُبُ, تَكْتُبِينَ, تَكْتُبُونَ, تَكْتُبْنَ
• ي (יַ) = הוא, הם, הן: يَكْتُبُ, يَكْتُبُونَ, يَكْتُبْنَ
הבדל אחד מעברית: הן בעברית מתחיל ב-ת (תכתובנה), ובערבית ב-י: يَكْتُبْنَ.
עוד דבר: התנועה של האות האמצעית (עין הפועל) משתנה מפועל לפועל: يَكْتُبُ (דמה), يَفْتَحُ (פתחה), يَرْجِعُ (כסרה). במילון מסמנים אותה ליד פועל העבר, וכדאי ללמוד אותה יחד עם הפועל.
📘 עתיד ברור: سَـ ו-سَوْفَ, ושלילה: لاَ מול مَا
כשרוצים להדגיש שמדובר בעתיד ולא בהווה, מוסיפים לפני הפועל:
• سَـ (סַ): מתחברת לפועל. سَأَذْهَبُ = אלך.
• سَوْفَ (סַוְפַ): מילה נפרדת, לעתיד רחוק יותר או חגיגי יותר. سَوْفَ نَرْجِعُ = נחזור.
שתיהן אומרות אותו דבר; סַ נפוצה יותר בדיבור יומיומי.
שלילה: לכל זמן יש מילת שלילה משלו.
• בהווה-עתיד: لاَ (לַא). لاَ أَفْهَمُ = אני לא מבין / לא אבין.
• בעבר: مَا (מַא). مَا فَهِمْتُ = לא הבנתי.
כלל זיכרון: לַא ללא-עדיין (עתיד), מַא למה-שכבר-היה (עבר).
📖 קטע קריאה: קיץ בעכו
صَيْف فِي عَكَّا إِسْمِي رَانِيَة وَأَسْكُنُ فِي عَكَّا، مَدِينَة قَدِيمَة عَلَى ٱلْبَحْر. بُيُوت عَكَّا قَدِيمَة وَجَمِيلَة، وَيَسْكُنُ فِيهَا عَرَب وَيَهُود. مِنْ شُبَّاك غُرْفَتِي أَنْظُرُ إِلَى ٱلْخَلِيج، وَفِي ٱلْخَلِيج سُفُن كَثِيرَة، مِنْهَا كَبِيرَة وَمِنْهَا صَغِيرَة. فِي ٱلصَّيْف أَذْهَبُ كُلّ يَوْم إِلَى ٱلْبَحْر مَعَ أَخِي ٱلصَّغِير. نَسْبَحُ وَنَلْعَبُ بِٱلْكُرَة تَحْتَ ٱلشَّمْس، وَفِي ٱلظُّهْر نَقْعُدُ تَحْتَ شَجَرَة كَبِيرَة وَنَأْكُلُ. فِي يَوْم ٱلْجُمْعَة ٱلْقَادِم سَوْفَ تَزُورُنَا رَفِيقَتِي سَلْمَى مِنْ حَيْفَا. فِي ٱلصَّبَاح سَنَذْهَبُ إِلَى ٱلْبَحْر، وَبَعْدَ ٱلظُّهْر سَنَرْكَبُ ٱلْبَاص إِلَى حَيْفَا وَنَنْظُرُ مِنْ جَبَل ٱلْكَرْمِل إِلَى ٱلْخَلِيج وَٱلْمَدِينَة وَجِبَال ٱلْجَلِيل. أَلْمَنْظَر مِنْ هُنَاكَ جَمِيل جِدًّا. لاَ أَعْرِفُ مَتَى سَيَبْدَأُ ٱلدَّرْس فِي أَيْلُول، وَلٰكِنْ أَعْرِفُ أَنَّ ٱلصَّيْف جَمِيل. أَلْحَمْدُ لِلّٰه!
💬 שיחה: מה תעשה בחג?
ערבית מדוברת
🕌 רקע: חג הפסקת הצום (עִיד אַלְפִטְר)
עִיד אַלְפִטְר (عِيد ٱلْفِطْر) הוא החג שמסיים את חודש רמדאן, חודש הצום באסלאם. המילה فِطْر פירושה "הפסקת צום" (שורש קרוב ל-"פיטר" ו"פטור" בעברית). החג חל ביום הראשון של החודש שאחרי רמדאן ונמשך שלושה ימים. מכנים אותו גם החג הקטן (أَلْعِيد ٱلصَّغِير), לעומת חג הקורבן, החג הגדול.
איך חוגגים: בבוקר החג מתפללים תפילה מיוחדת במסגד או במגרש פתוח. לפני התפילה נותנים צדקה לעניים (زَكَاة ٱلْفِطْر), כדי שגם למי שאין לו יהיה חג. לובשים בגדים חדשים, מבקרים את ההורים, הסבים והקרובים, ומגישים עוגיות ממולאות בתמרים ואגוזים (مَعْمُول). ילדים מקבלים מתנות קטנות או כסף (عِيدِيَّة).
ברכות החג:
• عِيد مُبَارَك (עִיד מֻבַּארַכּ) = חג מבורך
• عِيد سَعِيد (עִיד סַעִיד) = חג שמח
• كُلّ سَنَة وَأَنْتَ سَالِم / وَأَنْتِ سَالِمَة (כֻּלّ סַנַה וּאַנְתַ סַאלִם) = חג שמח (מילולית: כל שנה ואתה בריא ושלם). עונים: وَأَنْتَ سَالِم.
• كُلّ عَام وَأَنْتَ بِخَيْر (כֻּלّ עַאם וּאַנְתַ בִּחֵ׳יר) = שתהיה בטוב כל שנה. עונים: وَأَنْتَ بِخَيْر.
ברכות אלה מתאימות לכל חג, ואפשר לומר אותן גם לשכן או לחבר מוסלמי.